אִלּוּ יָדַעְתִּי שֶׁבְּנֵנוּ יִחְיֶה
![]()
אִלּוּ יָדַעְתִּי שֶׁבְּנֵנוּ יִחְיֶה
שֶׁיִּצְמַח אֶל עוֹלָם
עִם מַזַּל-מַתְחִילִים
אִלּוּ חַי אֶל הַגַּן
עִם הָעֵדֶן וְנֵר
רְבִיעִי, חֲנֻכָּה
שֶׁל חַיִּים, אֶל הַבַּיִת
עִם סֵפֶר תּוֹרָה,
אֵיּי.בִּי.סִי, כִּתָּה א
טִיּוּל לְמִפְעַל מַמְתַּקִּים
וְהֵא - לְחוֹף דּוֹר
אִם יִחְיֶה אֶל מַתנ"ס
עִם תִּזְמֹרֶת, וְחוּג
סַקְסוֹפוֹן, וְיָפֶה,
וְחֶבְרַת מַחְשְׁבִים
עוֹלָמִית מְשַׂגְשֶׂגֶת
אִם יָבוֹא יוֹם וְצַו
יִהְיֶה דֹּאַר זֶבֶל -
בְּחִירַת הַנִּמְעָן,
כִּי אָז שְׁאַלְתִּיךָ
לִבְעֹל אוֹתִי שׁוּב,
לַעֲשׂוֹת לִי שֵׁנִית
אֶת הַיֶּלֶד שֶׁלָּנוּ
שֶׁמֵּת.







איריס יקרה הצלחת להגיע למחוז הרגש שלי איזו פשטות איזה תחכום ואיזו עצמה במשפטים כל כך קצרים וחותכים וסיום שלא יכול להשאיר אותך אדיש כלל ולסיטואציה המדוברת בשיר בפרט