רומניה במאה ה-19

פרק נוסף ב'חוליה החסרה' (עבודתן של האחיות חנה מועלם ועליזה גבע)

מצבות יהודיות מעידות שסוחרים יהודים היגיעו לדאצ'יה (רומניה של ימינו), עם הליגיונות הרומיים במאה ה-II לספירה.

יהודים שגורשו מהונגריה ב-1367, הגיעו לוולאכיה, נסיכות רומנית שהוקמה בשלהי המאה ה-13. אליהם הצטרפו במאה ה-ט"ז מגורשי ספרד. אף במולדביה, הנסיכות הרומנית השנייה, (הוקמה במאה ה-14), ישבו יהודים. שתי הנסיכויות הללו, היו בחסות רוסיה.

גל נוסף של יהודים, הגיע בעקבות פרעות חמלניצקי 1648-1649 באוקראינה , והביא בעלי-מלאכה, שלא הוטרדו כאן ע"י השלטונות.

שנאת יהודים הייתה בגלל התחרות במסחר, ובהשפעת הפרעות במדינות השכנות;

ב-1652-1653, פלישת קוזאקים ורצח יהודים ברומניה, בעיר יאסי.

ב-1821 , פרצו פרעות ביהודים, על רקע שאיפת העם הרומני לעצמאות.

במחצית המאה ה-15, נכבש החבל כולו בידי התורכים. בשנת 1851, התאחדו שתי הנסיכויות, ואימצו לעצמן את השם רומניה. הן זכו בעצמאות למעשה- שהוכרה להלכה

ב-1878, ובראש המדינה הועמד מלך.

רומניה חוייבה, תמורת הכרה בעצמאותה, להעניק שוויון זכויות לכל אזרחיה, אך

האנטישמיות גברה, נאסר על היהודים לשבת בכפרים ונמנעה מהם אזרחות.

בעקבות מלחה"ע ה-I, זכתה רומניה בתוספת נכרת של שטחים- טרנסילבניה, בוקובינה ובסרביה, ובהם אוכלוסייה יהודית צפופה, שהגדילה את מספר יהודי הארץ עד מליון נפש!

אלה הביאו שנאה ואפלייה ופרעות, והתוצאה-הגירה גדולה החלה, והלכה וגברה לקראת סוף המאה ה-19 , בעיקר לאמריקה, וגם לארץ ישראל. (לקסיקון מן המסד, 1987).

העיר מוינשט- דויד שוב מעורר לחיבת ציון

בספרו "זכרונות לבית דויד", מספר לנו דויד שוב על עירו מוינשט , ובנוסף לכך, פרטים מוקדמים יותר מצויים במחשב בית התפוצות, והם מספרים :

מצבות שנמצאו במוינשט מעידות על קיומו של יישוב יהודי במקום עוד לפני הקמת העיר בשנת 1781 . ככל הנראה באו יהודים למקום עם גילוי מקורת הנפט בסביבה, כמה עשרות שנים לפני שהוקמה שם עיר. הקהילה התארגנה ב-1885, ובסוף המאה מנתה כ-2400 נפש (מחצית האוכלוסייה בחבל הרגאט, רומניה). בעיר היו חמישה בתי-כנסת, ובתי-ספר לבנים ולבנות. (בעיירה זו השתקעו בשנות ה-30 של המאה, הסבתא סוסע ובנה אהרון שנמלטו מגזירת ה"קנטוניסטים", כפי שכבר סופר).

דויד שוב מספר: "העיר מוינשט היתה מצוינה בארץ רומניה כעיר של תורה. רוב תושביה היו למדנים ותלמידי חכמים, וממנה היו לוקחים רבנים לרוב הערים. תמיד נמצאו בה קרוב למאה בחורים ואברכים לומדי תלמוד בבתי המדרש, ואני הייתי אחד מהם. העיר מנתה כשלוש מאות בעלי בתים יהודים. עיר יהודית כולה, כי מלבד פקידי הממשלה והעירייה ושוטריה ובעל-חנות אחד, לא נמצאו בה בלתי אם יהודים. בעיר הזאת ובסביבותיה נמצאים מקורות שמן-הנפט ובתי חרושת רבים לזקוק הנפט ולעשיית נרות מפסולת השמן אחרי זקוקו. תושביה היהודים התפרנסו בכבוד , ביניהם היו גם עשירים ועמידים, בעלי המקורות ובתי החרושת כולם יהודים. העיר קרובה לגבול מדינת זיבנברג (עכשיו רומניה הגדולה), אוירה-אויר הרים משיב נפש, פועלים למאות מאיכרי הכפרים של הסביבה עובדים במקורות הנפט, בעוד שבבתי החרושת הפועלים הם יהודים". (שם; עמ' נ-נא).

עפ"י הקונגרס הברליני שלאחר המלחמה, יצאה רומניה מרשות תורכיה, ובמקום "נסיכות", ניתן לה התואר "ממלכה". קרל ה-I הוכתר למלך.

היהודים תושבי רומניה, קיוו לקבל זכויות אזרח בהתאם להבטחת המדינה ולהחלטת הקונגרס, אך רומניה העצמאית שכחה הבטחותיה, ולא נתנה ליהודיה זכויות אזרח. אף התחילה להציק להם בחוקים חדשות לבקרים, ולצאת ידי חובתה בהתחייבותה במישור העולמי- נתנה זכויות למתי מעט יהודים מן העשירים "שבגדו בעמם"…לדברי שוב.

ושוב נתעורר הרעיון לישוב ארץ ישראל. בערים שונות נוסדו חברות למטרה זו, הדים הגיעו גם מרוסיה.

עלה בידי דוד שוב לעורר את בני עירו מוינשט מתרדמתם, ולייסד אגודה גדולה מכל נכבדי העיר-"חברת ישוב ארץ ישראל ע"י עבודת האדמה". ביחד עם חובב ציון נלהב, מ. גרינברג, צעיר בר-אוריין ומשכיל, ממשפחה עשירה ואצילה בעיר מוינשט, הם פנו לחברת כי"ח בפאריס, ולחברת היהודים בלונדון; הם תארו את מצב היהודים ברומניה, וביקשו עצות והתווית דרכם- אך נענו בשלילה, אך "אם אין אני לי מי לי"… ניגשו לעבודה בכוחות עצמם.

דויד שוב השקיע את כל עתותיו ומירצו, דיבר על לבות ידידיו וקרוביו, להסתפח לחברת הנוסעים לארץ ישראל; הוא כתב מאמרים בעתון "היועץ", היו"ל ברומניה, עד כדי הזנחת ענייניו הפרטיים, וכל סובביו חשבו, לדבריו, כי חולה הוא…

הוא אירגן כשלושים משפחות- מאה נפשות- במטרה לעזוב את רומניה, ולצאת לארץ ישראל ל"מושבה שנייסד", ויחד עם זאת, ייסד אגודה גדולה שבה טובי עירו, מן העשירים ובע"ה, שמטרתה לעזור לעולים, בחומר וברוח, ולדאוג להם עד שיתבססו בארץ ישראל.

הפעולה הראשונה הייתה לשלוח ציר לתור את הארץ, ולבחור נחלה… אך מי ילך?

לא כל אחד היה מוכן לנטוש את ביתו ועסקיו וללכת לנוע למרחקים זמן רב; הימים ימי חורף, אמצע כסלו, נסיעה לא נעימה צפויה הייתה בים… שוב חשש שאם לא "ינוגד הברזל בעודנו חם נחמיץ את שעת הכושר"…יעבור זמן וכל הרעיון יבוטל…

ועוד התלבט בינו לבין עצמו- האם האיש שיבחר יהיה מוכשר לכך? אולי ישוב כמרגל ואבדנו כל?… "לכן קבלתי אני על עצמי את השליחות הזאת. עזבתי את משרתי, משרת שו"ב, ונסעתי…"(שם; עמ' ס).

ביום י"ט לחודש כסלו שנת תרמ"ב, יצא שוב מהעיר מוינשט. כל בני עירו ליווהו בברכת הצלחה. בבית השאיר ילד בן שנתיים ואשה בחודש התשיעי להריונה… ארבעה ימים אח"כ, בהיותו בעיר גלאץ, התבשר שנולדה לו בת…

בדרכו, עבר דרך ערים נוספות; באקאו, גלאץ ועוד, כדי שהאגודות תחתומנה על הבקשה, לשולטן התורכי, לתת להם בא"י אדמה להתיישבות.

מהקונסול התורכי בעיר גלאץ, ביקש תעודת מסע כנתין תורגמא (אם כי ברומניה, היה נתין אוסטרי…), ובליל הדלקת נר ראשון של חנוכה שנת תרמ"ב, יצא באונייה האחרונה שיצאה מהעיר גלאץ על נהר הדונה באותו חורף.